מרקם חיים שלם שנותרו ממנו שרידים מעטים

מרקם חיים שלם שנותרו ממנו שרידים מעטים
מרץ 23, 2016 sadaka reut

מאת: ענת אילון – משתתפת בקבוצת לשם שינוי 2015-16

ביום רביעי לפני כשבועיים יצאנו לסיור יאפא-ביירות בהדרכת עמותת “זוכרות”. הסיור היה מרתק וחשוב, ונתן לנו עוד זווית ופרספקטיבה על ההיסטוריה והמציאות במרחב ישראל-פלסטין. התחלנו את הסיור בפארק צ’רלס קלור, שבעבר הלא-מאד-רחוק היה שכונת מנשייה שביפו. מנשייה נחשבה לשכונה חדשה יחסית, אחת הראשונות שנבנו מחוץ לעיר העתיקה של יפו. למדנו על השכונה, היכן היא היתה וכיצד היא נהרסה החל מ-1948 ועד לשנות השבעים בהדרגה. תושביה גורשו, ובמקומם בחלק מהבתים שוכנו עולים חדשים יהודים. בחלקים אחרים נבנו הפארק ואזורי עסקים, ואחד מבתי השכונה הפך באופן אירוני לבית האצ”ל. השריד היחיד שנותר לכך שבעבר שכנה שם שכונה פלסטינית הוא מסגד חסן בק. בשבילי זו היתה התחלה מאד עצובה לסיור וגם מפתיעה, מכיוון שזהו אזור שאני עוברת בו הרבה ולא היה לי מושג שבעבר אנשים חיו על מה שכיום הוא חניונים ודשא ירוק. מעציב לחשוב שמה שהוטמע באופן כ”כ עמוק כחלק מהמרחב היהודי בעיר הזאת לא תמיד היה כך, ואין מודעות לכך.

מסגד חסן בק סיור לשם שינוי

לאחר מכן נסענו לנשר שליד חיפה, לשעבר בלד אלשיח’. בלד אלשיח’ היה כפר מוסלמי במשך מאות שנים, עד ל-1947 בעצם, אז היתה לחימה באזור ותושבים רבים נהרגו או נמלטו. גם שם אין הרבה שרידים לכך שבעבר היה במקום כפר פלסטיני, למעט כמה בניינים שונתרו על כנם (גם אם השימוש בהם שונה) ומסגד ישן, בו נמצאים שני קברים. ישנם נסיונות של יהודים לנכס את המסגד כמקום עם קברים של קדושים יהודיים, ניסיון מפוברק במקצת. המקום נטוש ומלוכלך כיום, ועל חורבות הכפר נבנתה העיר נשר. הביקור בנשר נתן לנו עוד רקע על הנכבה ועל ההיסטוריה של המקום שאנחנו חיות בו, בייחוד כשסיפור כמו זה הוא כ”כ נפוץ ולמעשה ישנם הרבה ערים, יישובים וקיבוצים בעלי סיפור די דומה.

סיור יאפא ביירות בלד אלשיח'

לאחר נשר הגענו לאקרית’. באקרית’ הסיפור מעט שונה מכיוון שמבחינת החוק תושבי הכפר כן קיבלו אישור משפטי לחזור אליו בשנות החמישים, לאחר הגירוש. כמובן שאישור זה הוא תאורטי בלבד ותושבי אקרית’ מעולם לא חזרו לאדמותיהם באופן מסודר, ולכן לפני כמה שנים נולדה התארגנות של צעירים צאצאי תושבי אקרית’ להחייאת ההתיישבות בשטחי משפחתם. הם דואגים לכך שתמיד יהיה מישהו במקום, מגדלים גידולים חקלאיים וממש מנסים לחזור לכפר, לא משנה בכמה התנגדות הם נתקלים מצד הממסד ומנהל מקרקעי ישראל. הנוף עוצר הנשימה, הסיפור הייחודי של המקום והמעשה של הדור הצעיר עכשיו היה מרגש ומעורר תקווה. 

סיור לשם שינוי אקרית'

סיימנו את הסיור בראש הנקרה, הגבול בין ישראל ללבנון. אמנם לביירות לא הגענו, אבל כן הושטנו יד מעבר לגבול… בסך הכל הסיור היה מרתק וחשוב, ונתן לנו עוד זוויות להיסטוריה ולמציאות העכשווית בארץ. הרבה יותר קל להבין וקשה לעכל כשממש רואים בעיניים את הדברים, את המקומות בהם היו פעם בתים של אנשים אחרים שנהרסו ונבנו דברים שונים לגמרי במקומם. מרקם חיים שלם שנותרו ממנו שרידים מעטים. ראינו נופים ומקומות יפים (וגם כאלה שפחות), ותמיד קשה לראות מקום יפה שמאחוריו מסתתר עבר של נישול, הרס ומוות. באופן כללי, אני חושבת שכשמתעסקים בנכבה – לראות בעיניים מאד עוזר להבין את האסון ואת הנושא. אני יודעת שלי זה עזר, בייחוד כשהמדריך היה מוצלח והיתה אווירה של ריכוז, התעמקות והקשבה.

מיאפא לביירות

0 Comments

Leave a reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*