מאת: ניה בונשטיין – משתתפת בקבוצת לשם שינוי 2015-16
להיכנס למיניבוס עם מגש בורקסים טבעוניים ולנסוע עם הקבוצה לחיפה זה כבר היה שינוי אווירה, והיתה לי הרגשה שהולכים להיות יומיים משמעותיים ועמוסים בחוויות רגשיות מצחיקות ומקרבות.
הסמינר התחיל בהגעה לאכסניה מקסימה, שם חיכתה לנו פעילה להרצאה ושיחה על בעיית הדיור בחברה הערבית, עקב הזנחה ומדיניות הממשלה הישראלית. משם יצאנו לסיור מעניין ועמוס במידע בחיפה: פגשנו פעילים פלסטינים בעיר התחתית שסיפרו על המאבק שלהם מול העיריה שמנסה להכניס אוכלוסייה חדשה לאזור על ידי העלאת מחירי הדיור, במקום לשפר את תנאי המחייה של התושבים הקיימים.
ביקרנו גם בואדי סאליב, ולמדנו כיצד התבצע תהליך מחיקת הזהות המוסלמית והפלסטינית מהעיר. המסגדים הוסתרו מהנוף על ידי בנייני משרדים רבי קומות, ובתי המגורים העתיקים עומדים נטושים. בהמשך הסמינר חווינו שיחה מעניינת ומאתגרת מאוד עם הפעיל הפוליטי יואב בר, שדיבר איתנו על הזהות הפלסטינית שאימץ לו. הופתענו והתעניינו לשמוע על הבחירה הזו, וניהלנו דיון על זהויות והאם אנחנו יכולים לבחור אותן.
למחרת הגיעה אמאן, מרפאה בתנועה, שהעבירה לנו סדנת תנועה לסיכום החוויות שלנו מהיום הראשון. היא פתחה לנו את היום השני באופן מעולה מרגיע ומעורר שאילת שאלות על עצמנו ועל חברות הקבוצה. בהמשך היום עסקנו בחינוך. קראנו מאמר על מערכת החינוך הערבית ודיברנו על החברה שהיא יוצרת ואיך זה משפיע על הפערים בין היהודים לפלסטינים. זה סיכם מצוין את התהליך שעברנו והחזיר אותנו קצת למציאות שאנחנו חיים בה.
מבחינת תוכן, הסמינר עניין ריגש ולימד, אבל דבר נוסף שעוד לא דיברתי עליו והיה הכי משמעותי עבורי בסמינר, הוא האחווה, הגיבוש והאהבה שהרגשנו. למצוא מקום ופינה כמו הקבוצה שיש לנו היא מצרך חשוב בשביל כל ילידי וילידות האדמה הזאת. להבין שאנחנו יכולות/ים לחיות ביחד, להתחבר, לצאת לבלות לרקוד ביחד להקים תערוכה ולדבר שיחות קטנות אל תוך הלילה, מוכיחות בשביל מה התכנסו והתגבשנו: בשביל להיות “לשם שינוי”.
השינוי יכול לבוא ואנחנו יכולים להביא אותו, אפשר לקבל אחת/ ד את השני/ה, לכל אחת/ד מגיע להביא את סיפורו האישי ושיהיה לו כבוד לשם כך, ולכל אחת/ד מגיע חופש מחשבה וחופש דיבור. כדי להבין ערכים אלו אנחנו צריכים להבין מאיפה כל אחד/ת מגיע/ה, לא לשנות את החוויות שלו, ולא לערער על ההיסטוריה שלו/ה. להבין אחת/ד את השני/ה לזכור את העבר ולהסתכל לכיוון עתיד משותף ובאהבה הדדית. כשהנשמה בוחרת לאהוב ולהתקרב זה אפשרי, וזה מה שהיה הכי חשוב לי בסמינר, בריחה קטנה למציאות שאני מאמינה שאנחנו יכולות/ים להיות בה בכל יום ויום שלנו.