מאת: גיא וייס – משתתף בקבוצת לשם שינוי 2015-16
יצאנו ליפו ב-4.11.15 להתרשם ולהכיר את חיי היומיום של העיר. הסיור היה מאוד מלמד, ויצא לי להכיר את יפו כפי שלא הכרתי לפניי. ביקרנו בשכונת עג’מי, בנמל ובעיר העתיקה ושמענו סיפורים על ההיסטוריה של יפו מזווית חדשה. ראינו איך התיירות והמודרניות דוחקת הצידה את מרקם החיים של העיר העתיקה, את הניגוד בין פרויקטי יוקרה לבניינים מוזנחים וזבל ברחובות, ואת המאבקים של תושבי העיר על דיור וחינוך שווה. אינני תושב יפו, ומעולם לא התוודעתי לקונפליקטים הקיימים בעיר לעומק, והיה מלמד מאוד לשמוע מחבריי הפלסטינים לקבוצה, תושבי יפו, מה הדברים שחשוב לדעת על העיר.
במהלך הסיור צילמנו את מה שמשקף בעינינו את חיי היומיום ביפו. דלתות נעולות בסורג ובריח בעיר העתיקה שהיו שייכות לפליטים הפלסטינים שגורשו מבתיהם, כתובות גרפיטי נגד גל’צ, שלטים ממאבק בתי הספר הנוצרי ועוד. היה מעניין לגלות כיצד המציאות הפוליטית משתקפת בעיר, ואיך ההיסטוריה של הסכסוך מתבטאת בחיי התושבים עד היום.
בסוף הסיור חזרנו לסדאקה-רעות, שם בחרנו את התמונות בקפידה. כל משתתפת בחרה את התמונה אליה היא הכי מתחברת, והוסיפה משפט שמסביר מה רואים בתמונה ושאלה שתאתגר את הצופים.
התערוכה התקיימה כמה ימים אחר כך בשדרות ירושלים פינת יהודה הימית. תלינו את התמונות על חבלי כביסה ברחוב, מה שהיה סמל למוטיב המרכזי בתערוכה: הכביסה המתייבשת מחוץ לדלתות הבתים, כסמל למרקם החיים בעיר.
קהל התערוכה היו העוברים והשבים בשדרה, רובם תושבי יפו, שהתעניינו בתערוכה ואף הביעו תמיכה והתלהבות, עד כדי כך שאפילו חילקו לנו חטיפים ושתייה קלה. מאוד שמחנו שהתושבים התעניינו בנקודת המבט שלנו על החיים בעיר. התערוכה הייתה מאתגרת ורלוונטית, וכמובן שגם נהנינו מאוד בתהליך.
