יעל רוזן

יעל רוזן

יעל בת 30, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית וחוקרת פסיכולוגיה בין תרבותית. “הזהויות החברתיות שלנו נכנסות איתנו לחדרי הטיפול, משפיעות על האופן שבו המטפל/ת רואה אותנו, סוג הטיפול שנקבל, רמת הנגישות שלנו למערכת בריאות הנפש, ובסופו של דבר על מצבנו הנפשי. מטרת הפסיכולוגיה הבין תרבותית, היא לייצר גוף ידע מחקרי שנועד להפחית אי שיוויון במתן שירותים בבריאות הנפש ולשפר את איכות שירותי הבריאות הניתנים לאוכלוסיות מגוונות מבחינה תרבותית.”

פרט ללימודים, יעל בעלת בלוג לעיצוב שנקרא אי-שם.

 

יעל הצטרפה לסדאקה רעות בשנת 2011 והיום היא אומרת- “כמי שנושאת זהויות פריוולגיות, לפני ההיכרות עם סדאקה רעות לא הייתי חשופה לתפיסת העולם הזו. תמיד תמכתי בשלום, אך לא ראיתי את מחיר הכיבוש, ידעתי שערבים/יות חיים לצידי, אך לא הכרתי אותם/ן. כך, עצם ההיכרות, הדיונים והחברות עם אנשים ונשים יהודיות וערביות חשפו בפניי עולם שלם של מורכבויות, של עמדות ואמונות אחרות מאלו שהכרתי. אלו ערערו את כל מה שידעתי, ולאחר מכן גיבשתי שוב עמדות, היה זה החינוך המשמעותי ביותר שקיבלתי בחיי.”

“עם הפערים החברתיים בין היהודים, הגזענות כלפי ערבים, חומות ההפרדה שמקיפות אוכלוסיות שלמות, לא תוכל להמשיך להתקיים מדינה. בין אם תקום דיקטטורה יהודית ובין אם תהיה מלחמת אחים, יש בי חשש גדול לגבי העתיד. חשש שגדול מהתקווה. אני חוששת שהמצב ימשיך כמו שהוא, מלחמה כל שנה, הרוגים משני הצדדים, הרבה פוסט טראומתיים והסתגרות שני הצדדים בעמדותיהם. יש לפעול לשינוי המצב ולזעוק בכל הגרון את ההתנגדות לגזענות, לאפרטהייד, להתבצרות ולהתגדרות העמים בתוך עצמם. אני מדמיינת פעמים רבות חברה שבה יהודים וערבים בונים קהילה חדשה, מדינה שמבוססת על כבוד הדדי, על מנהגים של כל העמים, קהילה שמגדירה את האויבים שלה בתור כל מי שלא רוצה דו קיום.”