האלה עבד אלהאדי

האלה עבד אלהאדי

במקור מהכפר אקסאל בת 23, לומדת לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב מדעי החיים ומדעי הרפואה.

השתתפה קבוצת דיאלוג ועשייה של סדאקה רעות באוניברסיטה ולאחר שסיימה החליטה להמשיך פעילותה בעמותה. התנדבה כמלווה של קבוצת סטודנטים בשנה העוקבת והתחילה להנחות סדנאות בבתי ספר בפרויקט נוער סדאקה רעות.

“בעקבות ההשתתפות בקבוצה הצלחתי לקרוא את המציאות הפוליטית בצורה יותר מעמיקה ויותר רחבה והפסקתי לפחד. בתחילת דרכי חששתי ופחדתי לדעת על המציאות, לא ידעתי איך להתמודד, לא רציתי לכעוס סתם, כי לא רציתי להיתקע בחוסר אונים עם הידע על המציאות הפוליטית הקיימת. מאוד פחדתי מפעילות פוליטית. אחרי שנה שלמה בפעילות הרגשתי אחרת. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני יכולה לעשות משהו, לדבר, להוציא כעס, לאוורר. קיבלתי כלים להתמודד עם הקונפליקט. בעקבות זה גם הבנתי את חשיבות העבודה שסדאקה רעות עושה וכמה חינוך בני נוער חשוב”.

“יש הרבה גזענות בתוך החברה הישראלית ואני בתחושה שאין שינוי משמעותי במציאות. אבל עכשיו אני מתחילה להבין את הקשר בין חינוך לבין שינוי. בחברה הפלסטינית יש הרבה מה לשנות בנושאי נשים, דת ומגדר ודרך העבודה עם בני הנוער אני מרגישה שאני עושה שינוי בחברה שלי. מהמקום הזה גם צמחה היוזמה של קבוצת הנשים “אינפתאח ואינשראח” שהיא קבוצה בפייסבוק שמיועדת לפעילות פלסטינית פמיניסטית.”

הקמת קבוצה זו נבעה גם מהבקורת החריפה של האלה על השיח הפמיניסי הישראלי הלבן – שמצד אחד דוגל בשחרור, שיוויון וצדק אבל מצד שני מסתכל על נשים פלסטיניות כעל טירורסטיות. “הרגשתי שאין לי מקום בתוך השיח הפימנסטי הישראלי, רציתי מקום, מרחב ופלטופורמה שהיא פלסטינית בשפתה ובשיח שלה, ואז הקמתי את הקבוצה הזו ביחד עם חברה אחרת מסדאקה רעות”.

“בקבוצה יש בנים והם מעבירים ביקרות כל הזמן על דברי חברות הקבוצה בנושאי דת ומוסכמות חברתיות. הם גם רצו בשלב מסויים לנהל את הקבוצה, את השיח ולהגביל את מספר החברות. רצו לשעתק את יחסי הכוחות  מהמציאות אל תוך הקבוצה ואנחנו התנגדו לזה.”

בינתיים הקבוצה עברה מהפייסבוק למציאות, היה כבר מפגש ארצי אחד של החברות שהגיעו מבאר שבע, ת”א וירושלים. למפגש הגיעו 20 נשים ודנו במטרות ובעתיד הקבוצה – לאן פניהן מועדות. “בינתיים אנחנו רוצות לגבש ראייה, לשמוע את כל הקולות של חברות הקבוצה. השאיפה שלנו היא שכל אחת תפעל, תשנה בדרכה, ושנהפוך לתנועת נשים פלסטינית חזקה. אני רוצה לגשר על הפערים ועל הפריוולגיות ולייצור שיח אלטרנטיבי ואחר. הבנתי שאין צורך שיהיה לי מראש את כל הידע כדי לפעול ולשנות. אני לומדת תוך כדי פעולה ופועלת תוך כדי למידה. הסיפור האישי והחוויות של כל אחת יכולים להיות הדרייב שלה ומקור הכוח והידע. יש מקום לכל אחת ולדרך שהיא בוחרת.”