גלעד קינן

גלעד קינן

גלעד הגיע לסדאקה רעות בשנת 2012 ולקח חלק בקבוצת דיאלוג ועשייה סטודנטיאלית דו-לאומית ולאחר מכן התמחה בשנת 2013 בהנחיית קבוצות. כיום בן 29 ומסיים תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת ת”א. זה לא מכבר עבר לגור בצפון הארץ, בקיבוץ געתון.

“המציאות הפוליטית והחברתית בארץ קשה לי מאוד. כולנו כלואים בתוך מעגלים של בורות, פחד, שנאה, אפלייה ואלימות. כל דבר – אפילו קטן – שנאבק ברשימת הבעיות האלה הוא צעד בכיוון הנכון לדעתי. סדאקה רעות בעיניי הוא בדיוק צעד כזה, בזה שהוא מקדם היכרות, הכרה, למידה, פתיחת אופקים, שיתוף פעולה. חשוב להיות תקיפים ונחרצים אבל גם סבלניים ובעלי אורך רוח – זה לא יהיה קל ולא יעבור מהר.”

 ” הפעילות בסדאקה רעות ערערה לי כל מיני אמונות לא מבוססות, פתחה לי אופנים חדשים של מחשבה, הכירה לי רב-גוניות של עמדות שלא הכרתי קודם. היא גם הכירה לי הרבה אנשים טובים, חברים חדשים, שכנראה אף פעם לא הייתי מגיע להכיר אחרת. סדאקה רעות בשבילי היא אי של שפיות וטוב בכל הבלגן הזה – אני יודע שזה עלול להישמע רגשני ונסחף, אבל באמאשלי זו האמת :)”

גלעד נולד מבחינת יחסי כוח בצד של הפריבילגיות –  כיהודי, גבר, אשכנזי, סטרייט, וכן הלאה.. על זה הוא אומר “אני בוחר לא לקחת את זה לכיוון של אשמה משתקת, אלא לכיוון של לקיחת אחריות, של מאמץ לחשוב איך (דווקא) אני יכול לתרום לעולם יותר צודק ויותר שוויוני. אני יכול להיות סולידרי ולתת כתף, למשל בהפגנות של סטודנטים ערבים באוניברסיטה נגד אלימות משטרתית; אני יכול להשמיע קולות שלא נשמעים במעגלים שבהם אני שותף, למשל להציג את הצד הנשי בשיחות בין גברים על פמיניזם ועל הטרדות מיניות; אני שואף להגיע לאנשים כמוני ולשכנע אותם שעולם יותר צודק משרת גם אותם.”

כיום גלעד מעורב בתנועה לסירוב לשרת במילואים, סירוב לקחת חלק בשלטון הצבאי על הפלסטינים בגדה ובעזה. “לקח לי הרבה זמן להגיע להחלטה לסרב והיום אני עומד מאחוריה בלב שלם, ומשתתף בהפגנות. בימים אלה אני לוקח חלק בפעילות לטובת הכרה במדינה פלסטינית ע”י מדינות באירופה. אבל כנראה הכי חשוב זה גם הכי פשוט: אני משתדל להשמיע דעה אחרת במעגלים החברתיים ובמשפחה, לנסות לייצג בדיונים פוליטיים את מי שלא מיוצג או לתמוך במי שנוכח אבל מושתק, לחשוף עוד אנשים לתובנות שאני נחשפתי אליהן, להשפיע אפילו קצת על איך שהם חושבים, ובאופן הזה בשאיפה להפוך גם אותם לשותפים לדרך.”