כל פיסת מידע שאני אוספת מחברת אותי לשורשיי

כל פיסת מידע שאני אוספת מחברת אותי לשורשיי

מאת: יוסרא אבו-עמארה, מתמחה בפרויקט הסטודנטים

בנימה אישית, הסיור של קבוצות הסטודנטים מאחווה ורופין ביפו בסוף חודש מאי אליו הצטרפתי היה לי חשוב, מכיוון שבתור יפואית אני תמיד שמחה ללמוד וללקט פיסות מידע היסטוריות על יפו בכל הזדמנות, בייחוד בזמן הזה שהעיר משתנה בקצב מהיר ומאבדת מסממניה כעיר ערבית.

הסיור התחיל בבוקר של יום שישי. עצרנו בכמה תחנות ובכל אחת מהן דיברנו על משהו קצת אחר, אבל בסופו של דבר הכל נבע מאותו גורם – הוא הרצון ולהעלים ולהסתיר את הסיפורים על המקומות ההיסטוריים ולבנות מעליהם מקומות חדשים עם סיפורים חדשים, כאילו כל מה שהיה לפני “השיפוץ החדש בחסות המדינה” לא היה ולא נברא.

אחד המקומות שתמיד מעלה בי תחושת זעם ושעורר בסטודנטים שהגיעו מרחוק רגשות הפתעה ואנטגוניזם, הוא פארק המדרון ביפו. המקום הוא דוגמא קלאסית לטיוח: האזור היה החצר האחורית של יפו ובשנים האחרונות הפך למקום מאוד סטרילי וידידותי לתיירים. מי שלא מכיר את יפו לפני השינוי הנוכחי, לא מעלה על דעתו שפעם זה היה מקום שפגע רבות באוכלוסייה המקומית – גם מבחינה סביבתית מכיוון שהיה “פח הזבל של ת”א”, וגם מבחינה חברתית משום שזה גם היה מקום של סחר בסמים. דבר זה עורר תדהמה בחלק מהמשתתפים. פארק המדרון הוא רק דוגמא אחת מתוך רבות לג’נטריפיקציה שהורגשה לכל אורך הסיור, החל מהבתים החדשים והמפוארים שליד הים וכלה בפרויקט אנדרומדה.

סיור סדאקה רעות ביפו

בסוף הסיור קיימנו דיון בין הסטודנטים שהתחיל במה דעתם על מה ששמעו ואיזה רגשות עלו בהם במהלך הסיור. חלק מהמשתתפים אמרו שלדעתם אין ליפו סממנים של עיר ערבית בגלל כל השינויים שמביאה איתה האוכלוסייה החדשה וגם מבחינת הרגשה. המשתתפים הערבים טענו שהם לא הרגישו שהם בעיר ערבית והם לא נתקלו כמעט באנשים ערבים בסיור, רובם דיברו עברית או היו תיירים. המשתתפים היהודים גם הופתעו מחלק מהעובדות והתקשו לקבל אותן. לחלקם היה אמנם קשה לקבל עובדות שליליות לגבי ההתנהלות של המדינה לאחר 1948, כמו למשל חוק נכסי נפקדים, אולם ככל שהם נחשפו ליותר ויותר עובדות וסיפורים, משהו החל לחלחל.

סיור ביפו סדאקה-רעות

הסיור כולל המון מידע וסיפורים לגבי דברים שקרו ביפו מאז 1948 ועד היום, והוא מציג בצורה תמציתית את ההשלכות של מעשי העבר על האופי של יפו היום ועל המאבק המתמשך של תושביה – מאבק על הזכות לאדמותיה ועל הזכות לגור ולגדול בה כערבים ופלסטינים, מאבק על הזכות הרוחנית לדעת וללמוד בגאווה על ההיסטוריה של יפו, זו של לפני 1948 וגם לאחריה. הכרת העבר היא כלי חיוני לעיצוב המאבק בהווה ובעתיד, וכל פיסת מידע שאני אוספת מחזקת אותי ומחברת אותי לשורשיי.