לאט לאט הואקום מתערער

לאט לאט הואקום מתערער

מאת: פאטמה חליוה ועירית נעמן, רכזות פרויקט הסטודנטים

לפני כשבועיים נפתחה במרכז האקדמי רופין קבוצה נוספת בפרויקט הסטודנטים. הקבוצה התחילה באנרגיות טובות מאוד ובשיחות אישיות של חברי הקבוצה אחד עם השניה. הם ציטטו את גנדי באמירתו: “עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם”, וסטודנט אחד אמר: “אם אנחנו רוצים לעשות שינוי אנחנו צריכים לעבוד על זה ב100% וזאת המטרה של הקבוצה הזו, לפעול ולחולל שינוי בתוך הקמפוס.” זוהי השנה הראשונה שבה סדאקה רעות פועלת בתוך המכללה ונקווה שזוהי התחלה של שותפות מופלאה.

בקמפוסים השונים ברחבי הארץ סטודנטיות וסטודנטים פלסטיניות ויהודיות לומדות ושוהות באותו המרחב אך לרוב לא מתקיים שיח, או קשר קרוב, בטח לא כזה שיאפשר פעילות משותפת. כניסה לתוך קמפוס אקדמי בישראל משולה לעיתים לכניסה לתוך מרחב המצוי בואקום שבו ה”פוליטי” נשאב החוצה – לא הפוליטי המלוכלך שרואים בטלוויזיה, אלא פוליטי כמציאות החיים של האנשים, כיחסים פוליטיים בין בני אדם ביומיום – נשב באותו שיעור יחד אך נמנע משיח מעמיק, משאלות קשות. בקבוצות שלנו בקמפוסים אנו זוכות לראות כיצד לאט לאט אותו הואקום מתערער, כיצד סטודנטיות משתפות, שואלות, לעיתים כועסות, אך מאוד מחוייבות לקבוצה שנוצרה ולמשתתפים האחרים.

קבוצה במכללת רופין

כך למשל, כאשר שאלנו בקבוצה על המקום שתופס הקונפליקט בחיי היום יום שלהם, המשתתפים שיקפו בעצמם את העובדה שלאור הדברים שנאמרו בקבוצה, עולה בבירור שהפלסטינים מתמודדים עם הסכסוך באופן יומיומי ונתקלים בגילויי גזענות ואילו היהודים הרבה פחות. מכאן התחזקה מאוד החשיבות של הקבוצה בעיני המשתתפות, הם רוצים להמשיך ללמוד על המציאות, אחד של השניה, ובהמשך לפעול ביחד כדי לשנות אותה.

סדאקה רעות מכללת רופין

בסוף התהליך, לקראת סוף השנה כל קבוצה תיזום פרויקט בתוך הקמפוס שלה אשר יהיה תוצר של התהליך שעברה במהלך הפרויקט. אנחנו מצפות וסקרניות לקראת הפרויקטים של הקבוצות השונות.

0 Comments

Leave a reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*