סיור בבקעת הירדן ומפגש עם תושבים

סיור בבקעת הירדן ומפגש עם תושבים

מאת: רולא חלאילה – רכזת פרויקט לשם שינוי

20150424_132632 IMG_6850

במסגרת “לשם שינוי” ביקרנו בבקעת הירדן ביום שישי 24/4/2015. המטרה מהסיור הייתה להכיר את האזור ולגעת במציאות של הכיבוש שם. בקעת הירדן היא אדמה פלסטינית שנכבשה בשנת 1967 ומוגדרת כיום כאזור C כלומר השליטה הביטחונית והאזרחלית עליו הינה בידי ישראל ולא בידי הרשות הפלסטינית. הבקעה היא חלק מהגדה המערבית והאי בעצם הגבול המזרחי עם ירדן. זהו אזור עשיר במי תהום ואדמה פורייה שמתאימה לחקלאות. יתר על כן, 30% משטח ים המלח העשיר במינרלים נמצאים בבקעת הירדן, והאזור מושך תיירים רבים מדי שנה.

על שטחה של בקעת הירדן בנתה ישראל כמה התנחלויות המפוזרות בין הכפרים הפלסטיניים (ישנם כיום 10 אלפים מתנחלים ישראלים ו90 אלפים תושבים פלסטינים). הפלסטינים בבקעה הורשו לבנות על חלק קטן מאוד על השטח (כ-20 קילומטרים רבועים בלבד) ולהשתמש ב- 50 ק”מ רבועים של קרקע חקלאית הוא חלק קטן מאוד של אדמה הפורה לאורכה של הבקעה.

20150424_120528 20150424_120739 20150424_130130

הקריאה לבדה אינה מספיקה להבנת המצב שבבקעת הירדן. הנתונים מראים אמנם את אי-השיוויון במשאבים ואת הפרקטיקות הדכאניות של הכיבוש, אבל זה חובה לבקר במקום ולפגוש את התושבים ולשמוע על החוויות היומיומיות שלהם. השתיקה על מה שקורה בשטחים הכבושים היא ממש מחרישת אוזניים.

פגשנו תושבי עין אל-חילווה בביתם המורכב משלושה אוהלים. הם אירחו אותנו באחד מהאוהלים וסיפרו לנו אב ובנו על חייהם באזור: “אנחנו חיים בלי קווי חשמל או מים, למרות שקו המים עוברים לידנו, וכשאנחנו נוסעים להביא מיכל מים אנחנו מקבלים קנס על סך 500 שקלים על הגרירה “הלא חוקית” של המיכל מאחורי הרכב. מה שמחייב אותנו להבריח מים דרכך ההרים.” הוא המשיך לספר על הפגיעה בפרנסה גם כן: “אני והאחים שלי חיים מבעלי החיים, וממה שאנחנו מייצרים מהחלב שלהם. אבל הפרות שלנו לא יכול לאכול מכל עשב! ישראל מגדירה אזורים מסוימים כשמורות טבע, ויום אחד קיבלתי קנס בגובה 2,500 ש”ח בגלל שהפרה שלי אכלה עשב מאחת השמורות.” הצטרף אלינו וג’די, איש צעיר מתושבי הבקעה שעובד באחד מארגוני זכויות אדם הבינלאומיים. עיקר תפקידו הוא לטפל בנפילים שנותרים מאחור לאחר אימוני הצבא. הארגון שלו מחפש את הפצצות שלא התפוצצו, ואת שאריות התחמושת שיכולים לסכן את בטחון התושבים הפלסטינים. מכיוון שהצבא לא טורח לאסוף אחריו את השאריות שלו, הארגון לוקח אחריות על תחום זה עעל מנת להציל חיים של מי שאינם מודעים להתמודדות עם פצצות אלה. וג’די הוסיף שבעלי חיים רבים נהרגו על ידי התפוצצות של נפלים של הצבא, בנוסף לעשרות תושבים שעובדים כרועי צאן ויוצאים לשטחי המרעה ובכך חשופים לסכנה.

באוהל סמוך התיישבו נשות המשפחה, והלכתי עם אחת המשתתפות לדבר איתם, הייתה לנו שיחה נחמדה על שמות, ועל סגנונות שיער ומה הכי יפה. אם המשפחה אמרה “אנחנו בחרנו בחיים האלה, אנחנו לא רוצים רחמים ולא סיוע הומניטרי, אבל אנחנו רוצים שכל העולם ידע שאנחנו בני אדם וזכותנו לחיות לפי בחירתנו, ולקבל חינוך, ניידות, מים וחשמל”.

IMG_6831 IMG_6811 IMG_6773

לאחר מכן עברנו לכפר מכחול, שבו עמדו הריסות הבתים בין הבתים שעוד קיימים. פגשנו שתי משפחות המתגוררות בכפר, והם הסבירו לנו על המקום ועל החיים שלהם בו. אחד סיפר ששתי המשפחות האלה מוקפות מכל הכיוונים בבסיסי צבא ובהתנחלות ישראלית. הצבא הרס את הכפר לחלוטין ב- 26/09/2013 ומאז מונע מהם כל סיוע הומניטרי. לאחר מכן ב-18/03/2015 הרסו שוב את הכפר.

“הם אומרים שהם אנשי תרבות ושלם אבל אפילו את הקונסול של צרפת הם תקפו כשהיא באה לעמוד איתנו נגד ההריסה. הוציאו אותה בכוח מהמשאית והפילו אותה על הקרקע. אני לא מבין איך צרפת שתקה על דבר כזה” האיש אמר. לאיש הזה שמונה בנות מגיל 5 עד 18, וכולן גרות רחוק ממנו באחד הכפרים שבהם יש בתי ספר. הוא הסביר שהוא רוצה שבנותיו ילמדו, גם אם זה על חשבון המגורים רחוק מאמם ומאביהם, כדי שיוכלו להתקדם בחיים. האיש שאל את הקבוצה שאלות רבות שאין לו תשובות עליהם. גם הקבוצה שלנו לא הצליחה לתת תשובות, למרות שהתשובה דיי ברורה. הכיבוש מפעיל מנגנונים שונים ומתוחכמים במטרה לגרש משם כמה שיותר פלסטינים כדי לספח את האזור לישראל.

אולי זה המצב בכל מקום, וזה מה שהכיבוש עושה, ולא יפסיק, אבל בדרכו של הכיבוש תמיד תעמוד ההתנגדות. האנשים של בקעת הירדן חזקים וישרדו גם בתנאים הקשים ביותר. האחריות שלנו טמונה בהעברת מידע שצברנו למספר גדול ככל האפשר של אנשים כי התקשורת לא מדברת על זה ואנחנו צריכים תמיד לזכור ולהזכיר את העוולות שמתקיימות מתחת לאף שלנו. הבקשה היחידה של כל מי שפגשנו הייתה סולידריות, לעמוד לידם מול הדחפורים, ולגנות את הכיבוש. המאבק שלהם ממשיך, זהו מאבק על אדמה, על בית, על חיים הגונים.

 

0 Comments

Leave a reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*