פרויקט ג’מיני יצא לדרך

פרויקט ג’מיני יצא לדרך

אנו שמחות לבשר שבמסגרת פרויקט Gemini ואחרי מאמצי תכנון, שיווק וגיוס אינטנסיביים נפתחו ארבע קבוצות דיאלוג ומעשה  יהודיות- פלסטיניות שנפגשות ופעולות בכמה קמפוסים בארץ. הקבוצות פועלות ונפגשות  באוניברסיטת תל- אביב, בקמפוס מכללת בית ברל  ובבית הגפן בחיפה. כיום מספר הסטודנטים שמשתתפים עומד על 70 משתתפות ומשתתפים עם ייצוג מגדרי מאוזן. מבחינתנו זוהי הצלחה גדולה ומרגשת!

הדרך לא הייתה קלה, ועודנה ארוכה. תהליך גיוס ושיווק הפרויקט דרש התארגנות ואסטרטגיות חשיבה שונות שאתגרו אותנו כרכזות פרויקט. נדרשנו לחשוב מחדש על שפה פשוטה ומעניינת שיכולה לגעת ולרגש סטודנטים צעירים ששמעו ועשו כבר את הכול!

להצלחה זו קדמו תהליכים חשובים והכרחיים במטרה להכשיר את הקרקע להפעלת הפרויקט. כרכזות פרויקט התעמקנו בתוכנית החינוכית, בתהליכי מדידה והערכה, במיפויי קמפוסים וארגונים חברתיים וביצירת שותפויות בינם לבין סדאקה רעות. במקביל הכשרנו 7 מנחים מקצועיים מתוך רבים שעברו שני ימי אוריינטציה ייעודיים בהם נחשפו לסדאקה רעות, לפרויקט, לתוכנית החינוכית ולמודל העבודה והליווי.

ארבעת הקבוצות החלו לעבוד במרץ וימשיכו לפעול עד הקיץ. המנחים משתמשים במגוון כלים ומתודות להעברת הסדנאות כגון משחקים, סימולציות ,כתיבה, ציור ודיונים. המטרה הראשונית של המנחים היא יצירת מרחב פנים-קבוצתי שמאפשר שיח דינמי אך גם מקום בו ישנם קולות אחרים, שונים. לשמחתנו אנו פוגשות דור אחר ושונה שלא מסתתר מאחורי אמירות כלליות ומכלילות. דור שמרשה לעצמו להתבלבל, לשאול שאלות ולבקר את עצמו בנוכחות של האחר!

שני הנושאים המרכזיים שמעניינים  את משתתפי הקבוצות הם הנתק במרחב המשותף (במיוחד בקמפוסים), והזהויות הלאומיות השונות, במיוחד כשהן במגע אחת עם השנייה (הזהות היהודית והזהות הפלסטינית על משמעויותיהן, מרכביהן ורובדיהן השונים.)

למרות שמפגשים אלה מורכבים, טעונים ולפעמים מבלבלים, בתוך הקבוצות מתקיים שיח כן, ישיר, פתוח ומכבד. למרות החשש, הדילמות והקשיים בתוך הקבוצות ניכר שיש צמא ונכונות להכיר, לשתף, לשאול ולדעת על האחר. אחד הצרכים שעולה בצורה חזקה בתוך הקבוצות הוא הצורך בכלים וברכישת שפה בה המשתתפים משני הצדדים יכולים לתקשר אחד עם השנייה.

בתור רכזות הפרויקט אנו נוכחות במפגשים, מלוות, מקשיבות, מתרגשות ובעיקר לומדות מהשיח הפנים קבוצתי. עוד ידינו נטויה וכעת אנו בעיצומו של סיכום סמינר ארצי שהיפגיש את כל משתתפי הפרויקט לחוויית היכרות, למידה הדדית וכיף. הסמינר שהיתקיים  ב 55-4 בפקיעין הינו חלק בלתי נפרד מהתהליך אותו התחילו המשתתפים בקבוצות האם שלהם. הסמינר הווה את תחילת העשייה החברתית של המשתתפים , הציע מגוון פעילויות, חלקן עם תוכן מובנה וחלקן עם תוכן פתוח, כאשר המטרה היתה לאפשר מעורבות ולמידת עמיתים מקסימאלית מצד המשתתפים, חשיפה לארגונים חברתיים, חשיבה ופיתוח פרויקטים עתידיים של הקבוצות.

במהלך המפגשים, הגיב אחד המשתתפים היהודיים: “התעלמות מהשוני משאירה את היחסים במקום לא סגור. יש בינינו שוני עמוק לא קל לדבר אותו אבל יש לו משמעות זה הופך את השיח לאמיתי. לא אוהב את כל מה שתגידו אבל חיינו לא מנותקים מפוליטיקה”. משתתפת פלסטינית הגיבה: “אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה, זה מפחיד אותי, לא יודעת מה יעשו לי…” ומשתתף פלסטיני הוסיף: “הפרודוקטיביות של המח שלי לא באה לידי ביטוי בשום מקום, אף אחד לא מתייחס אלי, אף אחד לא מתעניין במחשבות שלי. זה מכאיב לי, יש לי מה להגיד אבל אין מי ששומע”. אחת המשתתפות היהודיות התייחסה לקשיים אלה: “לא צריך להתעלם  מהקונפליקט אבל יש דרך  לעבור דרכו”.

 USAID ובמימון CRS  הפרויקט נעשה בשיתוף